הקדמת בן-גוריון לספר "הרצל — חיים וחזון"

דוד בן-גוריון

פתח-דבר

ברעיון הישן שימש כימי עם ישראל, רעיון המדינה היהודית, ידע הרצל לצקת כוח מחדש ותנופה אדירה — כי הרצל ידע סוד העשיה ההיסטורית, שלא ידע אף אחד מקודמיו. הוא ידע סוד הביצוע המדיני, ואת הסוד הזה גילה בתוך עצמו ובתוך העם היהודי גופו. הוא הפך את העם היהודי בפעם הראשונה מאז לכת העם בגולה לכוח וגורם מדיני.

הרצל יצר את המדיניות היהודית, הוא חישל הכלים והמכשירים הדרושים לעם במלחמת שחרורו ותקומתו: את הבימה העולמית, את מסגרת ארגונו הלאומי, את נציגותו הפוליטית, את מכשיריו הפיננסיים-הממלכתיים.

מאות שנים היה העם היהודי בעולם כולו רק אובייקט ומשחק בידי כוחות מדיניים זרים — לשבט או לחסד. הרצל הפך אבק-אדם הנישא על-ידי רוח מצויה ובלתי מצויה — לעם המנסה לעצב גורלו העצמאי על בימת המדינות הבינלאומית. הוא נתן לעמו לא רק מטרה מדינית, אלא גם אמצעים למימושה, ובראש וראשונה את ההכרה שהעם היהודי, למרות פיזוריו ותלישותו, — הוא כוח היסטורי, אם רק ידע להשתמש ולנצל את כוחו למען גאולת עצמו.